כשסגולות החומר פוגשות את סגולות האדם...

היכולת שלנו לקחת חומר טבעי, להשתמש בתכונותיו וליצור באמצעותו כלי היא יכולת שאין לקבל אותה כדבר של מה בכך.

זו מעין אלכימיה, לקחת חומר עם תכונות מסוימות, לחבר אותו עם תכונות מסוימות בנו וליצור חומר חדש, או בעצם כלי, שלא היה יכול להיווצר רק על-ידי צד אחד במשוואה...

"עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה", כך נאמר. אין ספק שבתור אמן ובתור מורה, אני שם לעצמי למטרה הראשונה להפגיש את עצמי ואת תלמידי עם החומר הטבעי והיצירה בו כעשייה שיש בה ממד של קדושה.

כל כלי שאני יוצר הוא בראש ובראשונה תכשיט ולאחר מכן כלי. מיזוג בין האדם לבין החומר הטבעי. בין אם הגיע מן הצומח, מן החי או מן הדומם.

כשכלי כזה- קשת, חץ או כל מלאכת יד אחרת, נוצר מתוך הקשבה וכבוד אמיתיים לחומר, והמלאכה יסודית מההתחלה ועד לגימור, ניצב בפנינו כלי יפיפה ושימושי, אבל בעיקר ייחודי. הוא טעון בכל מה שעברנו בחיינו עד לנקודה זו: בניסיון החיים שלנו, בתכונות שלנו, במזג שלנו.

כמו שאנטון, חברי, אמר לי פעם- ממש ניתן להרגיש זאת כשמביטים ונוגעים בכלי.

בתור מי שעוסק בקשתוּת, הדבר הכרחי אף יותר. התכשיט הזה, הכלי הזה, גם עלול להיות קטלני. הכוח גדל והאחריות גדלה בהתאמה.

כמי ששם לעצמו למטרה לקדם את תחום הקשתוּת הקדומה בארץ, אני מוצא חשיבות רבה להדגיש לתלמידי ולמי שעוקב אחרי את העוצמה הרבה שקיימת בקשת ובחץ, גם בממד האומנותי וגם בממד הפיזי, וכפועל יוצא מכך את האחריות שלנו על שמירת הטבע, הסביבה והאחר.

באופן די הגיוני, מי שעובר דרך החומר ודרכי, מקבל ערך רב יותר לטבע ולשמירה עליו. הוא לא רק הביט בו ועקב אחריו, הוא גם נגע בו ויצר ממנו...

"אני שומע ואני שוכח, אני רואה ואני זוכר, אני עושה ואני מבין."