הניסוי הגדול ביותר בקשתוּת קדומה שאני עורך בשנתיים האחרונות

במרבית ימות השנה, אני לגמרי הטיפוס שאוהב את ציוד הקשתוּת הכי פשוט והכי עמיד שיש. ציוד שיהיה עמיד בשימוש בשטח, בתנאים משתנים ולא ידרוש יותר מדי התעסקות בתחזוקתו.

הניסיון שלי ושל אחרים, מנוסים ממני, מראה שככל שהקשת יותר פשוטה, קיים פחות סיכוי שיהיה צורך להתעסק עם שכבות שנפרדות, חלקים שנסדקים או נשברים וכד'.

זה לא אומר שקשת פשוטה שכזאת אינה יעילה, היא יכולה להיות יעילה מאוד! היא פשוט עשויה מחתיכת עץ אחת, דורשת פחות זמן הכנה ותיאורטית, אמורה להחזיק מעמד טוב יותר בגלל שאין שום הדבקות או תוספות.

אני אוהב במיוחד קשתות בסגנון הזה, העשויות מעצים קשיחים ואלסטיים, העמידים בריקבון. סוגי העצים האהובים עלי במיוחד הם תות, רוביניה בת-השיטה ואוסייג' אורנג' (מקלורה זהובה) אבל אלו ממש לא העצים היחידים שמתאימים להכנה של קשת טובה. המשתנה שמשפיע הכי הרבה הוא לאו דווקא סוג העץ, אלא העיצוב של הקשת אשר מותאם לחתיכת העץ הייחודית.

למרות האהבה שלי לפשטות של הכלים, אני תמיד אוהב לנסות חומרים ועיצובים שונים. זה תמיד מעניין ומסקרן אותי ומאפשר לי להתנסות בעוד נדבך מעולם הקשתוּת הקדומה ולהרחיב את הידע.

נוסף על כך, בתור מורה לתחום בארץ, חשוב לי לצבור כמה שיותר ידע וניסיון בפועל, כדי להשתפר ביכולות ההוראה שלי. אף פעם לא לעצור במקום, תמיד ללמוד ולהתנסות במשהו חדש...

ל'קשתות המרוכבות' (composite bows) נחשפתי בפעם הראשונה דרך הכרכים של "התנ"ך של הקשתים" (The Traditional Bowyers Bible). זה מאוד עניין אותי לנסות להשתמש בחומרים אחרים להכנת קשת מלבד עץ.

גידים יכולים להימתח פי 10-8 לעומת סיב עץ ממוצע.

קרן עמידה פי כמה וכמה בדחיסה לעומת סיב עץ ממוצע ויש לה זיכרון מאוד גבוה.

זה נשמע די הגיוני לקחת שני 'חומרי-על' מסורתיים שכאלה, לחבר אותם ביחד בשילוב הנכון וליצור קשת עוצמתית ובלתי ניתנת לשבירה (כמעט).

ניתן לכתוב ספרים שלמים על קשתות מרוכבות בלבד:

על תהליך ההכנה הארוך והקדחתני;

על סגנון הירי;

על ההיסטוריה העשירה ועל ההשפעה המכרעת בשדה הקרב;

על העיצובים הרבים שקיימים בעולם.

אני אנסה לתת רקע מאוד כללי ובעיקר להשאיר אתכם, הקוראים, עם ההשראה מההתבוננות בתהליך ההכנה האישי שלי, שעודנו מתקיים.

בגדול, קשתות מרוכבות הן שיא הטכנולוגיה הקדומה והמסורתית בתחום הקשתוּת. למעט בצפון אמריקה, מדובר בקשתות ששירתו צבאות ואימפריות (עד לתקופת העותמאנים), לא את הצייד-לקט הממוצע שאנחנו מדמיינים בראש. הצייד-לקט הממוצע היה צריך קשת שתשיג עבורו משאבים בעבור השבט ותגן עליו משבטים עוינים, לא קשת שנדרשת להעיף חיצים למאות מטרים ולחדור שריון מרוכב עבה... הכל מסתבך עם ההתפתחות האנושית...

קשת מרוכבת עשויה ממספר חלקים ו/או ממספר חומרים. בדרך כלל, מדובר בגידים, עץ, קרן ודבק הקושר את כל החלקים. במרבית המקרים מדובר בדבק קולגן, העשוי מעור/גידים/שלפוחית אוויר של דגים.

לרוב, מבדילים בין הקשתות המרוכבות של אסיה (ובהמשך אירופה ומצרים) לבין הקשתות המרוכבות של צפון אמריקה.

ההבדלים ניכרים בהחלט גם בעיצוב וגם בחומרים אבל יותר מכך, ההבדל העיקרי הוא שהקשתות המרוכבות בצפון אמריקה היו עשויות מקרן וגידים בלבד ואילו הקשתות המרוכבות באסיה/אירופה/מצרים היו עשויות מקרן, גידים וליבת עץ שהיוותה את החלק המקשר בין הקרן והגידים.

חשוב לציין שיש עוד סוגים רבים של קשתות מרוכבות: מקרני אייל וגידים, מעצמות וכבלי גידים (אצל האינואיט), אפילו קשת כפולה מעץ! (קשת ה'פנובסקוט' או 'וואבאנאקי' מאזור מדינת מיין בצפון אמריקה). מיותר לציין שגם בצפון אמריקה התפתחה קשת עם ליבת עץ ובטן שעשויה ממספר חתיכות קרן של בופאלו אבל מדובר בדוגמה נדירה וההבדלים בין שתי היבשות די ניכרים ולכן ההבדלה הגסה.

למה ההבדל הזה?

שאלה טובה. בקשת מרוכבת מקרן וגידים בלבד יש מספר מגבלות הקשורות לאורך הקשת וליציבות הקשת באורכי מתיחה גדולים ובמשקלים גבוהים. זה נובע מכך שלקרן יש אורך נתון מסוים ואי אפשר להאריך אותה ביותר מפי שניים מבלי לשלב ליבה מקשרת. בנוסף, הקרן לבדה עלולה להתעוות במרוצת השנים.

כשמכינים קשת מרוכבת עם ליבת עץ, אליה מודבקות הקרניים מצד הבטן והגידים מצד הגב, ליבת העץ מתפקדת כשכבה שמייצבת את הסיכוי שהקרן תתעוות (כי היא קשורה לליבה, העשויה מעץ שהוא חומר יותר יציב).

בנוסף, המקטע של הגפיים שמתכופף נשאר כאורך הקרן אבל בקצות הקרניים ניתן להשאיר עוד אורך מעץ ועל ידי כך, לייצר קשת מרוכבת ארוכה יותר, שיכולה להימתח למרחק גדול יותק ועדיין לשמור על מתיחה חלקה. לרוב, האזורים שנמצאים בקצות גפי הקרן מכופפים בריקרב (כיפוף חד לכיוון הגב) משמעותי כדי לספק את היתרון הזה. נהוג לקרוא לאזורים אלה סיאה ('siyah', 'אזור קשיח' בפרסית), אם כי יש עוד כמה כינויים בשפות שונות.

יתכן שהסיבה להבדל הזה היא שהשימוש בליבה טרם התפתח בצפון אמריקה או שפשוט לא היה להם בה צורך.

תהליך ההכנה של קשת מרוכבת מקרן וגידים הוא ארוך ביותר. באמת.

מלבד זמני העיבוד הארוכים של חומרים כמו גידים וקרן, אל מול עץ, המשתנה הכי משפיעה מבחינת הזמן הוא דבק הקולגן, הדורש זמני ייבוש ארוכים מאוד- ימים עד שנה, כתלות בסוג ההדבקה. על פניו נשמע שהדבק הזה ממש תוקע את תהליך ההכנה אבל לא סתם השתמשו בו (כן, גם כאן ניתן לכתוב ספרים שלמים)- מדובר באחד הדבקים הכי חזקים שקיימים כיום, בטח אם עושים השוואה לתקופה שלפני המאה העשרים, עם פיתוח כל דבקי השרף (אפוקסי) למיניהם. יתרה מכך, אם תנסו להכין קשת מרוכבת עם דבק אפוקסי, אתם לא תקבלו את אותה תוצאה כמו עם דבק קולגן, אם הקשת בכלל תישאר בחתיכה אחת...

ניתן להסיק מהכתוב מעלה שזמן ההכנה של קשת מרוכבת ממוצעת אורך מספר חודשים טובים. לעומת זאת, זמן ההכנה של קשת עץ פשוטה ויעילה אורך בממוצע יומיים.

עם כל המידע הזה ועוד המון מידע שלא פירטתי, החלטתי לצאת לדרך ולהתחיל בתהליך ההכנה של קשת קרן מגובה גידים בסגנון של קשתות הקרן של צפון אמריקה. החלטתי ללכת על הסגנון הזה כי הוא פשוט יותר להתנסות ראשונית וגם 'ראשוני' יותר ואני מתעניין בעיקר בתרבויות ראשוניות שכאלה.

קשתות הקרן של צפון אמריקה הן חידה מעניינת. הן לא שימשו צבאות ואימפריות כמו באסיה. תהליך הכנתן נעשה באמצעות כלים מתקופת האבן, לא באמצעות כלי מתכת שהיו בשימוש באירופה. בשביל קשת שאמורה לספק משאבים לשבט ולהגן מפני השבטים היריבים באזור, היה מדובר בתהליך מאוד ארוך, קשה ומורכב ולא היו המון קשתות קרן. אז למה?

יש כל מיני טיעונים. ראשית, אולי מי שיכל להכין או להחזיק ברשותו קשת קרן כנראה היה מישהו מאוד עמיד שיש לו זמן ומשאבים. שנית, יכול להיות שבעבור השבטים שהיו חיים במישורים, עצים טובים לקשת לא היו בנמצא ובעבורם היה יותר זמין להשתמש בקרניים ובגידים של חיות שהם צדו ולהכין מהם קשתות. זה יכול להיות טיעון הגיוני אבל צריך לציין שככל הידוע, היו עצים טובים בגבולות השטחים והיה סחר של עצים לקשתות. מה גם, שהיו מכינים קשתות עץ מגובות גידים שאפשרו לקצר את אורך הקשת כדי שהיא תהיה יעילה בירי רכוב על גבי סוס.

האמת היא שאני לא כל כך להוט לגלות את הסיבה ומעדיף להשאיר את החידה כחידה. מה שבעיקר מעניין אותי הוא תהליך ההכנה והבחינה של הקשת בשימוש.

הניסוי שלי הוא ניסוי מתמשך והוא כלל ניסיון ראשון שנקטע די בהתחלה, כשגיליתי פגם באחת מגפי הקרן, וניסיון שני, שעודנו מתקיים.

בעבור הניסיון השני, רכשתי קרניים גדולות יותר של תאו מים אסיאתי, מהן ניתן להכין קשת ארוכה ועבה יותר. חשוב לציין, שבצפון אמריקה הקרן העיקרית שהיו משתמשים בה לקשתות המרוכבות הגיעה מכבש הרים (big horn sheep) אבל כיום קשה מאוד להשיג קרניים כאלה והן מאוד יקרות. באסיה השתמשו בקרניים של התאו.

תוך כדי תהליך ההכנה, אני לומד המון על השימוש בחומרים הללו ובשימוש בדבק קולגן עם חומר כל כך מורכב להדבקה כמו קרן. קולגן וקראטין (החלבון ממנו עשויה הקרן) הם שניהם חלבונים אבל זה ממש מורכב לקשור אותם אחד בשני ונדרשות שכבות רבות של דבק קולגן וגם הגדלת שטח פני ההדבקה בצורה מכאנית (על-ידי חירוץ פני השטח). כבר קרה לי שקו ההדבקה של חיזוקי הידית נפרד בזמן הניסיון לכופף והייתי צריך להדביק אותם מחדש.

אחד העיכובים המרכזיים שאני כרגע מתמודד איתם נבע מהיפרדות של קו ההדבקה בין שכבת הגידים לקרן. לאחר יישום של שמונה שכבות גידים (!) ותקופה שהגיבוי התייבש בה והקשת צברה ריפלקס משמעותי כתוצאה מהתייבשות הגידים, גיליתי נקודה קטנה בשולי אחת הגפיים שנראה שיש בה היפרדות של הגיבוי מהקרן. ניסיתי למתוח קלות ושמעתי צליל נמוך של היפרדות. מתחתי עוד ועוד וחלק גדול מהגיבוי באותה גפה פשוט נתלש מהקרן. לעומת זאת, הגפה השנייה התכופפה המון ונשארה בחתיכה אחת.

נאלצתי לתלוש את כל שכבת הגיבוי ולהתחיל מחדש וכעת אני עומד להדביק את השכבה השנייה של הגידים.

זה לימד אותי שעדיף להדביק שכבה אחת בכל פעם, עם הפרש של שבועיים עד חודש בין שכבה לשכבה, ליישם הרבה יותר שכבות של פריימר בין הקרן לשכבת הגידים הראשונה ולוודא שהשכבה הראשונה לא ממש מתוחה על הגפיים- יש יותר סיכוי לכשל בין הקרן לגידים ולא בין הגידים לגידים וברגע שהשכבה הראשונה מתכווצת המון, עלולים להיווצר נקודות של היפרדות. הדבקת סיבי הגיד בצורה פחות מתוחה על פני הגפיים מצמצמת את הסיכוי שהיפרדות כזו תיווצר. אלו לפחות המסקנות שהסקתי בינתיים. עדיין יש לפני תהליך שלם של כמה חודשים ורק לאחר מכן איזון של הגפיים, בו אדע אם הלקחים שהפקתי הם נכונים.

מכאן, אני משאיר אתכם עם סרטונים ותמונות, מהם תוכלו לקבל רושם על תהליך ההכנה.

כמובן שאעדכן בפוסט נוסף ברגע שתהיה התקדמות משמעותית עם הפרויקט.

הניסיון הראשון להכנת קשת קרן מגובה גידים

ניסיון זה נעצר בתחילת הדרך, לאחר שגיליתי סדק באחת הגפיים במהלך תהליך העיבוד. בקשת זו, תכננתי להדביק את שתי הגפיים באמצעות חתיכת מקשרת מקרן עבה, במרכז הקשת, שאמורה לייצר כיפוף הופכי לכיוון הגב ולהפוך את אזור הידית לסטטי (=לא מתכופף, יותר יציב).

הניסיון השני והנוכחי להכנת קשת קרן מגובה גידים

בניסיון זה, שיטת החיבור של גפי הקרן מעט שונה- הן מחוברות אחת על גבי השנייה, במחבר אלכסוני שמטרתו להגדיל את שטח הפנים. כך היה נהוג בקשתות המקוריות. מעל ומתחת למחבר, מודבקות שתי חתיכות קרן נוספות שמטרתן לעבות ולחזק את המחבר ובדומה לשיטה בניסיון הראשון, להפוך את הידית ליותר קשיחה ולמנוע חוסר יציבות באזור הידית.

בסרטונים ובגלריית התמונות הבאים, תוכלו להתרשם מתהליך ההכנה עד כה, שלב אחר שלב, ללא הסברים מילוליים:

יישום שכבות 'פריימר' של דבק גידים על משטחי ההדבקה מעל ומתחת למחבר הגפיים במרכז הקשת:

הדגמת ההדבקה של שכבת הגידים הראשונה, באמצעות דבק גידים תוצרת עצמית:

תמונות של תהליך ההכנה עד כה, לפי סדר כרונולוגי