אני חושב שעשינו היסטוריה בחודש אוקטובר האחרון...

לפני שאספר על ההיסטוריה שנעשתה בחודש אוקטובר האחרון, עלי לעדכן אתכם הקוראים, שמזה מספר חודשים שלא העליתי פוסטים לבלוג באתר. כעת אני מתכוון לחזור להעלות פוסטים באופן עקבי וליישם את כוונתי הראשונית לכך שבלוג זה יהיה גוף הידע המקיף בארץ בתחום הקשתוּת המסורתית- הן מבחינת תהליכי ההכנה השונים, הן מבחינת ירי והן כאורח חיים וכתרבות.

וכעת, להיסטוריה...

תחום העיסוק שלי הוא נישה בעולם הקשתוּת בכלל ובארץ בפרט. כמות האנשים החיים בארץ ישראל המתעסקים בתחום הזה באופן רציני שווה בערך למספר האצבעות בכף ידי. וכנראה שאני נדיב בהערכה שלי... בשאר העולם הסיפור הוא שונה לגמרי- יש אנשים רבים שהתחום הזה הוא חלק משמעותי בחייהם.

בחודש אוקטובר האחרון, לא פחות משבעה אנשים התנסו באחד התהליכים הכי מרתקים וייחודיים בעולם הכנת הקשתות המסורתיות- גיבוי הקשת בסיבי גיד. זאת קפיצה משמעותית בהעמקה בעולם הקשתוּת הקדומה, עולם שאני מנסה לחשוף בפני הקהל בארצנו. מדובר בתהליך הכנת קשת מורכב, האורך מספר חודשים ובסופו נוצרות קשתות קצרות ומאוד יעילות ומהירות. השיטה הזו היתה נפוצה במקומות שונים בעולם, בין השאר באסיה ובצפון אמריקה, והתפתחה כתוצאה מצורך ייעודי במקומות הללו.

שפע התמונות יאפשר לכם לקבל טעימה מתהליך הגיבוי. מבחינתי, התמונות כל כך טובות שלא יכולתי לצמצם את החוויה למספר תמונות קטן מזה... לא סתם אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.

תהליך הגיבוי הוא רק אמצע הדרך בתהליך הכנת הקשת. אחריו, חיכינו ארבעה חודשים עד ששכבת הגיבוי, מטריצת גידים וג'לטין, תתייבש לגמרי, ורק לאחר מכן איזנו את הקשתות ועיטרנו אותן (וכמובן שאשתף את תהליך האיזון והעיטור בפוסט עתידי...).

אז למה אני חושב שעשינו היסטוריה? -כי נראה לי שזאת הפעם הראשונה שיש קורס ייעודי בתחום הזה בארץ. -כי נראה לי שהכפלתי או שילשתי את כמות האנשים שהתנסו במיומנות הזו בארץ.

זה עוד צעד בדרך להפצה ולחשיפה של תחום הקשתוּת הקדומה בארץ. אני כל- כך שמח ששבעת האנשים האלה, מרביתם בוגרי קורס הקשתוּת השנתי, עזרו לי להגשים את החלום

הזה, שנרקם לו במשך שנתיים, ומהווה עוד צעד משמעותי בחזון שלי.

צפייה מהנה בתמונות, עמרי מ'נוצה חומה'